גיל ההתבגרות
גיל ההתבגרות הוא תקופת מעבר מילדות לבגרות. תקופה זו קשורה בדרך כלל למרד, למשברים ולבטים ובעימותים עם הסביבה. הפסיכולוגים מתארים תקופה זו כתקופה של "סערה ולחץ", בה המתבגר חווה רגשות סותרים ומשתנים: שמחה וצחוק לעומת דיכאון ועצב, פעלתנות ושמחת יצירה מול אדישות והסתגרות.
בגיל ההתבגרות חלים שינויים גופניים ומיניים, ההופכים את הילד לבוגר מבחינה מינית וגופנית. השינויים גורמים ללחץ נפשי, חרדה וחוסר יציבות. מתעוררים שינויים בדימוי העצמי ובדימוי הגופני ויש מתבגרים המתקשים לקבל את השינויים הביולוגיים החלים בהם. גם ההצפה ההורמונאלית בגיל זה משפיעה על מצבי הרוח.
בגיל ההתבגרות עולה הצורך בגיבוש זהות מובחנת וייחודית ורכישת עצמאות. העצמאות מושגת דרך תהליך הדרגתי ואיטי של היפרדות מההורים מבחינה נפשית. סופו של התהליך מתרחש ברכישת מקצוע ועיסוק שיוליך לעצמאות כלכלית, היפרדות פיסית מההורים ויצירת קשר אינטימי וקבוע עם בן או בת זוג.
פסיכולוגים מתארים קשיים בין הורים לילדיהם המתבגרים, זו תקופה של עימותים ומשברים. המרד בהורים נועד כדי לפתח זהות משל עצמם. העימותים מסייעים למתבגר לעצב את זהותו ולגבש אותה ויוצרים הבדל ומרחק מהוריו, וכך נבנית ההיפרדות והעצמאות של המתבגר. לא תמיד ההורים מאפשרים למתבגרים להיפרד. ואז, המתבגר נאלץ להתמרד ולהיפרד בצורה קשה יותר, או נכנע ולא רוכש את המרכיב האישיותי של העצמאות ולא מצליח יותר להיפרד.
בגיל זה עולה חשיבות החברים. המתבגרים מתרחקים מהוריהם ומתקרבים לחברים, כשלב ביניים עד גיבוש הזהות העצמית. על כן, מעמדו החברתי של המתבגר חשוב מאד בעיניו ומשפיע על רגשותיו ועל הדימוי העצמי שלו. מתבגרים שחשים דחויים או בודדים, עלולים לפתח דימוי עצמי חברתי נמוך ועלולים להרגיש נחותים ודחויים.
מטרת הטיפול במתבגרים היא לסייע להם לעבור בשלום תקופת מעבר זו. המטרה היא לברר ולזהות מהם מוקדי הקושי ולטפל בהם. הטיפול הוא "אחד על אחד" עם המתבגר , וגם עם ההורים, ובמידת הצורך משלבים בטיפול גורמים מבית הספר, הכל כפוף לאישור המתבגר. הטיפול מתייחס לצורך או לקושי איתו הוא מגיע. הקושי יכול לנבוע מקונפליקטים מול ההורים, התנהגויות סיכוניות, חרדות חברתיות או חרדות ממבחנים, קושי בקשב וריכוז, אימפולסיביות קושי עקב לקות למידה, וכדומה. הטיפול הוא קצר מועד, ממוקד בשיחות ובטיפול EMDR וטיפול קוגניטיבי התנהגותי.
