טיפול פרטני
טיפול פרטני מסייע במצבי משבר ולחץ, בתקופות של מצוקה על רקע מחלה, פיטורין, קשיים ביחסים בינאישיים בבית, בעבודה ועם בני זוג.
טיפול פרטני הוא תהליך של למידה, בו האדם לומד לסווג את הגורמים המשפיעים על התנהגותו, מחשבותיו והרגשותיו. הטיפול דרוש כאשר הפרט חש שאין ביכולתו לגבור על הבעיות ולפותרן לבד והתמיכה החברתית והמשפחתית איננה מספיקה או איננה קיימת.
בטיפול מזהים ובוחנים את החלקים החזקים והמתפקדים היטב ומנתחים אותם. לומדים לזהות את דרכי הפעולה "שעבדו" היטב ואת האופן שבו הם שולבו ליצירת ביצועים רצויים המביאים לסיפוק אישי וגאווה. כמו-כן לומדים לזהות את נקודות החולשה, לקבל ולהבין אותם ובד בבד לתכנן דרכי פעולה לשינויים, תוך כדי שילוב ההצלחות וההישגים לתחומים שרוצים כיום לשנות. הבנה טובה של נקודות החוזק, שמילאו תפקיד מוצלח משולבים בנקודות החולשה. אין הכוונה למהפכות, אלא לשינויים זעירים ומדודים, אבל משמעותיים המובילים לתוצאות יותר טובות.
כמטפלת משפחתית, אני מתייחסת לטיפול הפרטני בהקשר המשפחתי הרחב. הטיפול הפרטני מתייחס למצוקה עימה בא הפרט. ומנסה להבין אותו על רקע הרחב יותר של משפחתו. ("האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" אמר המשורר שאול טשרניחובסקי). המשפחה היא מערכת רגשית וראשונית, המטביעה בפרט תכנים בצורה מודעת ולא מודעת. מיקום הפרט במערכת המשפחתית מעצב וקובע את דפוסי היחסים שלו בעתיד בעבודה ובחברה ובמשפחה שיקים בעצמו.
מטרת הטיפול הפרטני היא לסייע בזיהוי שורש הבעיה המטרידה ולאתר את הדרכים המתאימות לפתרונה. במקרה של בעיות הנובעות מחרדה ופוביות וחוויות עבר קשות מוצע טיפול קצר מועד בשיטת EMDR.
הטיפול האישי מתבצע בשיחות "אחד על אחד", במבט כולל על החיים, תוך איזון בין החיים האישיים, המשפחתיים, החברתיים והמקצועיים וההשפעה ההדדית ביניהם. כל זאת כדי להביא לחיים שמחים ומספקים יותר המובילים למימוש עצמי.
הפרט במעגל החיים: המשכיות ושינוי
| ילדות מוקדמת | גיל ביה"ס היסודי | גיל ההתבגרות | בניית זוגיות | שלב ההורות | גיל הזיקנה |
הטיפול הפרטני מתייחס למעגל החיים בו נמצא הפרט. כדי להבין את הקונפליקט שאדם מתמודד בו בהווה, יש לבחון את השלב ההתפתחותי הנוכחי ולפיו להבין את הקושי. האם הקושי נובע מהתמודדות טבעית של השלב בחיים או שהוא נובע מתקיעות בשלב קודם שלא מאפשרת לו להתקדם בהתפתחות אישית נורמלית.
אריקסון הציע שלבים של התפתחות האישיות. הוא הדגיש את ההשפעה הרבה של המשפחה והסביבה האנושית הקרובה, על בניית האישיות של הפרט. הוא טען שהאישיות נבנית בשלבים, כשבכל שלב הפרט רוכש רכיב אישיותי מסוים וקבוע, דרך הקשרים החברתיים שלו עם המשפחה. בתחילת החיים הקשר שלו הוא עם האם. דרך חוויות ההתקשרות שלו עימה הוא לומד משהו חדש על עצמו שיעזור לו (או יפריע לו-אם לא הצליח ללמוד) בשלבים מאוחרים יותר בחיים. בשלבים האחרים, עולמו החברתי גדל והוא יוצר קשר עם דמויות משמעותיות נוספות במשפחה ומחוץ לה, שדרכן הוא מגבש את אישיותו. אריקסון.
שנות הילדות המוקדמת
בשנת החיים הראשונה הדמות המטפלת העיקרית משפיעה על יכולת התינוק לתפוס את העולם כמקום בטוח, יציב ואמין או כמקום מאיים חשוד ולא בטוח. כלומר הדמות המטפלת אחראית למידת רכישת האמון הבסיסי. אם הילד מקבל יחס חם, אוהב ויציב, מקבל את מזונו בזמן, מנקים אותו והסביבה נענית לצרכיו ולבכיו אז הוא יוכל לפתח אמון במטפל שאחר-כך מוכלל אל אנשים אחרים. בשלב ההתפתחותי הראשון הקשר "החברתי" הוא עם האם-כמטפלת עיקרית בו. היא מייצגת עבור התינוק את כל העולם. אם יוכל לבטוח בה – הוא יוכל מאוחר יותר לבטוח גם באנשים אחרים. אם לא יוכל לבטוח בה אז הוא יחווה תחושת אי-אמון וחוויה קיומית של חוסר בטחון וחוסר ודאות.
בשנה השניה והשלישית לחיים, הילד מתחיל לפתח עצמאות ותחושת כוח ("אני לבד", "לא רוצה") הוא תופס את עצמו בנפרד מההורים ומפתח רצונות משלו. בשלב הזה הוא נתון בקונפליקט בין הרצון לעצמאות לבין תחושת הספק ביכולתו, התלות בהוריו ותחושת כניעה ורגש בושה המגבילים את תחושת העצמאות.
התנהגות ההורים המביעה אמון, המעניקה חופש פעולה לבצע דברים לפי כוחו, שאינה שופטת אותו בחומרה כאשר הוא נכשל ושאינה מטילה עליו סייגים רבים מידי בצאתו לנסות את כוחו, מעניקה לילד תחושת אוטונומיה, עצמאות ובטחון ביכולת העצמית.
כל החיים מתחבטים בקונפליקטים של אמון וחוסר אמון, אוטונומיה מול תלות וכניעה, והשאלה היא באיזה אופן פתרנו את השלבים הראשוניים הללו. ככל שהחוויות החיוביות רבות יותר בשלבים אלו, מצליחים יותר לרכוש אמון בכוחות העצמיים ובאנשים מסביב ורוכשים תחושת עצמאות, אוטונומיה וכוח.
בשנה הרביעית עד השישית בחיים, הילד מסוגל לרכוש יוזמה. בשלב זה הילד מגלה סקרנות, הוא חוקר, בודק, מפעיל יוזמות כמו פירוק מכשירים ומרבה לשאול שאלות: למה?, מה זה?, איך?, וכדומה. ככל שיעודדו את הילד לגלות יוזמה, סקרנות ופתיחות לסביבה תתפתח אצלו תחושת ערך עצמי, יכולת עצמית לעמוד באתגרים ולהגיע להישגים משמעותיים. אם הטילו עליו עונשים חמורים על היוזמות (כלפי אוננות או חפצים שנשברו) התפתחו בו תחושות חוסר ערך ואשמה. (ילד כזה גדל כמבוגר חסר יוזמה ויחפש לו עבודה שאינה דורשת יוזמה).
גיל בית הספר היסודי
בשלב זה מטילים על הילד משימות רבות בתחום החברתי והלימודי. הוא אמור לרכוש מיומנויות חברתיות (לדעת איך לשוחח עם חבר, כיצד להשתתף במשחקי חברה וכדומה) כמו כן הוא אמור לעמוד בהצלחה במשימות הנדרשות מבחינה לימודית (ללמוד, להשיג הישגים, להכין שעורי בית ולעמוד בדרישות בית הספר). אם הוא מצליח במשימות הוא חש תחושת הישג וחריצות ותחושה זו מעודדת אותו להמשיך להשיג הישגים והוא מפתח דימוי עצמי חיובי. אם חוויות ההצלחה שלו הן מועטות, הוא יחוש כישלון, נחיתות ויפתח דימוי עצמי נמוך. החברה המערבית ההישגית והתחרותית מקשה על פתרון הקונפליקט בשלב הזה ומגבירה את תחושת הכישלון והנחיתות. למרות שאובייקטיבית הילד יכול להגיע להשגים, לחצי התחרות מגבירים את החשש מכישלון ולא תמיד מתפתחת החריצות או ההנעה להצלחה.
גיל ההתבגרות
בשלב זה המשימה היא לבנות זהות אישית. מתבגר שהתמודד בהצלחה עם קונפליקטים קודמים, רכש אמון בסביבה ובעצמו , פיתח בטחון עצמי ומאמין ביכולתו לעמוד באתגרים ולהגיע להישגים, מסוגל להתמודד עם הקונפליקט הבא והוא פיתוח זהות עצמית (מי אני, מה אני רוצה ומה אעשה בחיי).
שלב זה קשה וארוך במיוחד אך גם המשמעותי ביותר. אם אדם יודע מהו ומיהו ומה הוא רוצה מעצמו, אז יצליח לתפקד ולעמוד בלחצים הסביבתיים. החברה מאפשרת למתבגר למצוא את הכיוונים שלו בחיים, מבחינת מציאת בני זוג ועיסוק ומקצוע מתאים. בשלב זה המתבגר מנסה לבנות את זהותו האישית, מעריך את כוחותיו, חולשותיו, בונה השקפת עולם בנושאים שונים ובונה את זהותו המינית תוך קבלת השינויים החלים בגופו.
המתבגרים מתרחקים מההורים ומתקרבים לחברים בני גילם, המספקים מודלים לחיקוי העוזרים בבניית האישיות. בשלב מאוחר יותר הם מתרחקים גם מהחברים ומגבשים זהות בוגרת, ייחודית. מתבגר שגיבש לעצמו זהות אישית מסוגל ליצור קשר אינטימי עם בן זוג ללא חשש מאיבוד זהותו בתוך זוגיות חדשה. אדם שלא גיבש זהות , חווה טישטוש זהות ובלבול תפקידים וספק לגבי מיהו ומה מתאים לו ומה שאיפותיו.
בניית זוגיות
השלב הבא מתאפיין בחיפוש אחר קשר זוגי ואינטימי עם בן או בת זוג. הכוונה לקשר אינטימי קבוע לאורך זמן עם אדם אחר, הכולל יחסי אהבה ומין, אחריות וטיפול וחיי שיתוף. התנאי ההכרחי ליצירת קשר אינטימי הוא שלכל אחד מבני הזוג תהיה זהות עצמית. הזהות העצמית יוצרת חיץ, המונע מהיחיד להיבלע בתוך הזוגיות או בכלל להימנע ממנה. הזהות העצמית הברורה יוצרת תחושת "אנחנו" כשלכל אחד יש את המקום שלו בתוך הזוגיות. אי הצלחה לפתח קשר מובילה לבדידות. לחיים בלי זוגיות או חיים עם זוגיות לא מוצלחת.
שלב ההורות
מהווה מעבר ליצירת קשרים משמעותיים יותר. הכוונה לטיפוח חיי משפחה והענקת אהבה והקרבה אישית גדולה לילד הנולד. נושא ההורות הוא נושא מורכב, המשתנה לאורך חיי הילד,לפי צרכיו בכל גיל. בנוסף לתפקיד ההורות אריקסון מתאר שלב זה כשלב של פוריות בה הוא יוצר ותורם בעבודה במסגרת תפקידו. כישלון בשלב זה מוביל להרגשת קיפאון וחיים ללא שמחת יצירה והרגשת התקדמות.
גיל הזיקנה
הוא השלב של הבגרות המאוחרת. בו אפשר להביט אחורה על ההישגים וההחמצות, לעשות אינטגרציה של האישיות כולה ולהיבנות ממנה או להיכנס ליאוש, מרירות ודיכאון. אם אדם משכיל לחפש משמעות בחיים (תפקיד של סבא, לימודים, התנדבות, וכו'), אז הוא מוסיף נדבך חדש לאישיות. לזקן בחברה המודרנית אין תפקיד חברתי ולכן עליו לחפש בעצמו טעם לחייו. תנאי מוצלח לפתירת הקונפליקט הוא השלמה והסתכלות אחורה בסיפוק.