גישת האימגו (IMAGO) לטיפול זוגי
לפי גישה זו, בחירת בני הזוג מבוססת על רצון בלתי מודע לשחזר את חוויות הילדות ולחשוף את הפצעים מאז, כדי לרפא אותם (מתוך הנחה שכאבי הילדות מפעילים את הכעס, הכאב ותחושת הפגיעות בכל אחד מאיתנו). לשם כך אנו בוחרים בני זוג שיש בהם מין התכונות החיוביות והשליליות של הדמויות המשמעותיות שטיפלו בנו ודרכם אנו מעבדים מחדש את חוויות הילדות ומתקנים אותן.
גישה זו מתארת שלבים בקשר הזוגי. בהתחלה יש את השלב הרומנטי בו חווים תחושות אושר ושמחת חיים. משך השלב עד כארבע שנים. השלב השני מאופיין במאבקי כוח בהם כל אחד מנסה לתקן את בן זוגו ולגרום לו לספק את צרכיו. שלב זה מאופיין בכעסים, תסכולים ומאבקים מרים שיכולים להמשיך במשך רוב החיים המשותפים או לגרום לניתוקם.
גישת טיפול זו מציעה כלים מעשיים שבאמצעותם אפשר לצאת ממאבקי הכוח ולבנות קשר של אהבה יציב ותומך. הכלי העיקרי הוא שיטה של דיאלוג מובנה המוביל להבנה מעמיקה של בן הזוג ומאפשר להקשיב ולבטא.
הגישה יכולה להצליח רק אם שני בני הזוג מעוניינים בהמשך הקשר, שכן הגישה דורשת מחויבות למסע למידה משותף בו לומדים להקשיב זה לזו, לומדים לתת אמון, להיעזר ולעזור ורוכשים דרכים יעילות של תקשורת תוך כדי ביטוי רוך אהבה ואכפתיות.
בגישה לומדים טכניקה של דיאלוג, שאותו ניתן להפעיל אחר כך בבית. הטכניקה מתחילה בגילוי האמת הפנימית של בן הזוג, כאשר האחר מקשיב, משקף את דברי בן/בת הזוג, וממשיך באישוש ואמפטיה. בני הזוג מקבלים כלי שבעזרתו לומדים להקשיב ולפנות מקום זה לזה, כך שכל אחד מרגיש שיש לו לגיטימיות וקיום, ולומד לקבל ולהבין באותו אופן את בן הזוג, גם כאשר הדעות והרגשות שונים.
בשפת האימגו, נאמר שכך כל אחד מקבל את המקום הבטוח, שבכוחו לרפא את פגעי הילדות. המקום הבטוח מכוון לילד הפצוע שבתוך כל אחד מאיתנו.
את הגישה פיתח בשנת 1984 פסיכולוג ומטפל זוגי אמריקאי בשם ד"ר הארוויל אנדריקס. הגישה הטיפולית עובדה מתוך תיאוריה התפתחותית-התייחסותית, הדנה באופן בו אנו בוחרים בני זוג. אנדריקס בנה כלים מעשיים שמאפשרים לזוגות צמיחה הדדית, העמקת הקשר ויציאה ממאבקי כוח.
המושג "אימגו" מתאר דימוי או תמונה מופנמת שנוצרת במהלך הילדות, מחוויות הקשר ההורי והמשפיעה על בחירת בן הזוג.
למידע נוסף:
הארוויל אנדריקס, 2001, "לבסוף מוצאים אהבה", הוצאת אחיאסף בע"מ, נתניה